בהצגת-תיאטרון שאני עומד להופיע בה בתיאטרון קהילתי בחודש הבא (קומדיה מצחיקה מאד – על תיאטרון קהילתי שמעלה לבמה הצגה, ועושה את כל הטעויות האפשריות…), יש סצינה שבה אחת מחברי הצוות – בחורה צעירה שאינה ניחנת בשכל רב, בגילומה הנהדר של השחקנית המקצועית צ׳ילקו טיבי – קוראת מילה מסויימת לא נכון בתסריט של המחזה-בתוך-המחזה, בכך שהיא שמה את הדגש על ההברה הלא נכונה:.
How did you know its content?
הדבר גורם לשינוי המשמעות של המילה – ואי-לכך של כל המשפט – כי עם הדגש על ההברה האחרונה, פירוש המילה ׳מרוצה׳, ואילו עם דגש על ההברה הראשונה (ככוונת המחבר), פירושה ׳תוכן׳.
מילים מסוג זה – הידועות כ׳הומוגרפים׳ (כלומר, מילים שנכתבות אותו הדבר, אך נהגות אחרת ובעלות משמעות שונה), מהוות מוקש למי שעיקר היכרותו עם השפה מכתיבה בלבד. העובדה שטעויות מסוג זה מוצגות כדבר קומי באה ללמדכם כמה חשוב להכיר את ההגייה הנכונה של מילים, ולא רק את כתיבתן.
אך אל ייאוש: בפועל לא מדובר במספר רב של מילים, ומדובר לרוב במילים בעלות מאפיינים מסויימים – למשל, מילים המתחילות בהברה קונ-, דֶה-, פֶּר-, או רי, כגון
conflict, contest, contrast, convert, converse
default, desert; perfect, permit; recall, record
כמו-כן, מילים המסתיימות בהברה קְרִיס, פּוֹרְט, גֶ׳קְט, או פֶּקְט , כדוגמת: ׳
decrease, increase, import, export,
suspect, reject, project, subject
והעיקר: בכולן, הכלל הוא שאם הדגש הוא על ההברה הראשונה, מדובר בשם-עצם, וכשהדגש הוא על ההברה האחרונה, היא צורת הפועל.
לרשימות ודוגמאות מקיפות מעט יותר, ראו האתר הזה, והזה.
בינתיים, ההצגה נמשכת: השחקנית לומדת בסוף להגות נכון – אבל כל השאר הולך פייפן…׳
שנה טובה!׳