בעברית, השימוש בביטויים שגורים מסויימים – כגון, אליה וקוץ בה, בדחילו ורחימו, בטל בשישים, הגיעו מים עד נפש, וכיו”ב –  הוא נפוץ ואפילו מקובל, כי מרביתם מקורם במקורות, וכל המרבה לצטט את המקורות, הרי זה משובח.

באנגלית, לעומת זאת, ביטויים שהופכים להיות שגורים מדיי  – אפילו אלה שמקורם בכתבי שייקספיר או התנ”ך בתרגום קינג ג׳יימס (שהם המקבילה הקרובה ביותר ל׳מקורות׳ אצלנו) – מקבלים מעמד של ׳קלישאה׳, ומחמיצים את פניהם של טהרני לשון, ובראשם עורכי ספרים וביטאונים מקצועיים.  לֹעיתים, הם אף מעוררים גיחוך או מזיקים למסר אפילו בקרב הציבור הרחב. בעמודו ׳הימנעות מקלישאות׳, אתר ׳מילוני אוקספורד׳ מסביר את הבעייתיות בקלישאות כך:

כאשר אתם כותבים ברמה רשמית יותר, עדיף לנסות להימנע משימוש בקלישאות. הן נוטות לעצבן אנשים, במיוחד אם משתמשים בהן יתר-על-המידה, והן עשויות אפילו ליצור רושם של עצלנות או חוסר-מחשבה זהירה מצד הכותב. יש אנשים שפשוט מאבדים עניין ומפסיקים להקשיב כשהם שומעים קלישאה, וכך עלולים לא לשמוע את מה שרציתם לומר.

לפי סקר שערך לאחרונה עיתון הדיילי טלגרף הבריטי המכובד, בראש רשימת הקלישאות הנפוצות ביותר שמומלץ להימנע מהן עומד הביטוי

At the end of the day

בששת המקומות הבאים תופסים הביטויים:

What goes around, comes around
It’s not rocket science
Thinking outside the box
Flogging a dead horse
Don’t shoot the messenger
Going forward

לרשימה מקיפה של קלישאות כאלו, ראו את אותו עמוד שציינתי של אתר ׳מילוני אוקספורד׳ – אשר נותן גם מבחר ניסוחים אלטרנטיביים עבור כ”א מהביטויים הבעייתיים. האתרים ׳וורייטר׳ס דייג׳סט ו וורייטר׳ס וובּ׳ ו׳אנצ׳אנטינג מארקטינג׳  גם מציעים טיפים טובים לעניין.

מה שמוסכם על כולם הוא שצירופי מילים חדשים ולא צפויים יוצרים את האפקט הכי חזק. לפעמים, צירופים אלה באים דווקא מאנשים שהם חדשים יחסית לשפה, שאינם מכירים את הביטויים השגורים.  כפי שאמרה עולה חדשה בראיון שקראתי לאחרונה:

ילדים לא אוהבים להיות יוצאי דופן, הם רוצים להצטיין – אבל בתוך הדופן.

עם זאת, חשוב לזכור את ההבדל שבין אנגלית לבין תרגומית. לפעמים הקו בין קלישאה לבין הבעה אידיומטית טובה הוא דק.  בסוף היום – סליחה, בסופו של דבר – ההחלטה נתונה בידיכם.  בהצלחה…׳