באתר קווֹרה.קום (אתר שאלות–ותשובות – זהירות, זה ממכר), מישהו שאל אותי לאחרונה אם בעברית מבדילים בין סוגי המקפים השונים. נתתי לו את ההסבר הרגיל שנתתי בפוסט דע את מקפך, אבל השאלה גם העלתה את ההזדמנות לדבר על יתרונות המקף הגדול (באנגלית, אֶם–דאש) – או ׳קו מפריד׳ כפי שהוא מכונה ע”י האקדמיה (שם לא כ”כ מוצלח, כי קו מפריד יכול להיות בין חלקים של מאמר, או ספר – או, בימינו המקוונים – בדף באינטרנט, כמו בין חלקי הפוסט הזה). לסיכום השימושים השונים של מקף זה באנגלית:
אני מודה שלקח לי כמה רגעים להבין מה לא בסדר באריזה זו, שהוצגה באתר של אגודת המתרגמים האמריקאית כדוגמא אחת מני רבות של תרגומים מצחיקים בעולם. עד שנפל האסימון… תראו כמה זמן ייקח לכם. אני אמתין
[…]
אין הרי שום פסול באנגלית עצמה. הבעיה היא שהיא פשוט תרגום לא נכון בעליל.
על פניו, קשה לשער איך זה קרה – הרי מתרגם מקצועי או אפילו דובר-אנגלית לא היה עושה טעות כזו. סביר להניח שהיצרנים חשבו לעצמם (בצדק מסויים) שאין צורך בשירותיו של מתרגם, שהרי מדובר רק בשתי מילים. אילו עיינו במילון עברי-אנגלי, היו מוצאים את התשובה, אז גם זה לא מסביר.
בפוסט לפני שבועיים (ההווה הנצחי של אִם ומתי) דיברנו על ההחלטיות המובנית במילת העתיד ׳וויל׳ באנגלית, אז מתאים שהפעם נדבר על מקשתת הפעלים לציון דרגות שונות של סבירות.
בעברית מציינים סבירות באמצעות שלוש מילים עיקריות – יכול, עשוי, ועלול – כאשר ׳יכול׳ מציינת פוטנציה בלי ציון סבירות, ׳עשוי׳ ו׳עלול׳ פחות או יותר שוות בדרגת סבירות בינונית, ונבדלות בעיקר בכך ש׳עשוי׳ ד”כ מציינת דבר רצוי, ו׳עלול׳ בד”כ באה לציין משהו שלילי).
באנגלית, מבחר המילים לציון של סבירות קצת יותר גדול ומורכב.
באמת אחד החששות הגדולים שלי תמיד בקניית יין קידוש הוא האם יש בו עורלה – במקרה זה, אין חשש (תודה לג׳רוסלם פוסט).