בעברית נוטים לכנות את הארץ שבירתה לונדון פשוט ׳אנגליה׳ – אולם יש להיזהר, כי זה לא תמיד נכון, ובתחומים מסויימים (כמו משפט, או חינוך, ספורט, ותרבות), חוסר דיוק בעניין זה יכול להעליב או, במקרה הגרוע, להטיל ספק בבקיאות המקצועית של הדובר.
באתר קווֹרה.קום (אתר שאלות–ותשובות – זהירות, זה ממכר), מישהו שאל אותי לאחרונה אם בעברית מבדילים בין סוגי המקפים השונים. נתתי לו את ההסבר הרגיל שנתתי בפוסט דע את מקפך, אבל השאלה גם העלתה את ההזדמנות לדבר על יתרונות המקף הגדול (באנגלית, אֶם–דאש) – או ׳קו מפריד׳ כפי שהוא מכונה ע”י האקדמיה (שם לא כ”כ מוצלח, כי קו מפריד יכול להיות בין חלקים של מאמר, או ספר – או, בימינו המקוונים – בדף באינטרנט, כמו בין חלקי הפוסט הזה). לסיכום השימושים השונים של מקף זה באנגלית:
מילים המסתיימות בסיומת
sis
לקוחות ישירות מהלטינית, ועל–כן מאמצות את הכלל הלטיני של לגבי לשון רבים של מילים מסוג זה, שהוא הסיומת
ses
הנהגית ׳סיז׳ – כמו במילה
seas
ומכאן:
analysis – analyses
axis – axes
hypothesis – hypotheses
וכיו”ב. לתשומת-לבכם.
הנה שאלה שהועלתה לפני כעשרה ימים ע”י לקוח (ששם לב לכל תיקון שאני עושה, ומפנים – אבל רק אחרי שבחן אותי):
במשפט הבא: ׳אני לא הולך לדבר על עניין א׳, ב׳, ג׳׳ – מה אמור לבוא בין ב׳ ל–ג׳? תמיד חשבתי שזה צריך להיות ו”ו החיבור – אבל אולי זה צריך להיות ׳או׳? או שמא שניהם נכונים?
בהמשך לפוסט שלי לפני כמה שבועות על מונחים לטיניים מקובלים ומומלצים להבעה אקדמית או עסקית באנגלית, הנה מקבץ שני:
אתם בטוחים שקוראים לו ׳שזר׳?
באמצע שנות השבעים שודר בארץ פרק בסידרת הבלש הפופולרית, ׳איירונסייד׳, שבו קרבן הרצח היה אקדמאי ישראלי, בשם ׳ד”ר שזר׳.
אני זוכר איך צחקנו במשפחתי על כך שבניסיונם לתת לדמות שם ישראלי – אבל לא משהו ידוע או נפוץ מדיי כמו ׳דיין׳ או ׳מאיר׳ – חיפשו המפיקים האמריקאיים ומצאו את שמו של נשיא המדינה דאז (בזמן הפקת הפרק), זלמן שזר – מבלי להבין שמו היה ייחודי לו, ונשמע מלאכותי בעליל לאוזן ישראלית (ולא בכדי, שהרי הוא נגזר מראשי התיבות של שמו המלא לפני עלייתו ארצה: שניאור זלמן רובשוב.
הלקח המתבקש ראוי לציון ע”י כל סופר השואף לתת שמות מתקבלים על הדעת לדמויות בארצות זרות.
בהמשך לפוסט הקודם על ביטויים או מונחים שימושיים לשיפור כתיבתכם באנגלית, עוד מקבץ:
הפעם, במקום להצביע על טעויות, חשבתי לנקוב בגישה חיובית יותר, לשם שינוי, ולהביא לידיעתכם שורה של מילים או ביטויים
שימושיים שנוטים לא להיות בלקסיקון הפעיל של מי שהאנגלית איננה שפת-אימו – אבל מומלצים מאד להעשרת שפת הכתיבה שלכם באנגלית. הנה מקבץ ראשון (צפוי להיות עוד אחד או שניים בעתיד). להמשיך לקרוא
אחד ההבדלים הפחות מדוברים בין הכתב העברי לכתב הלטיני הוא היעדר הבחנה בעברית בין אותיות גדולות לקטנות. התוצאה היא מודעוּת פחותה יותר בקרב ישראלים לחשיבות של שימוש נכון באותיות גדולות – וטעויות הגורמות לרושם שלילי בעיני קוראים זרים, הרבה מעבר למשוער עבור טעות לכאורה קטנה שכזו.
בעברית המונח המקובל לציון ישות לאומית עצמאית היא ׳מדינה׳. דוגמא טיפוסית:
בין המאה ה-16 למאה ה-20, מדינות אירופאיות שלטו לסירוגין באמריקה, רוב אפריקה, אוקיאניה וכן בחלקים גדולים של אסיה.