כמובטח ברשומה קודמת, להמחשת שימור הבחנות האיוּת של מילים שנשמעות דומה בעברית בכלאמ”ר, לעומת אבדן מידע זה שמתרחש בהמרה פונטית של עברית לאותיות לטיניות, הנה השיר קהלת בן-זמננו, בשתי ההמרות, זו לצד זו:
לבחינת המרות לכלאמ”ר של טקסטים שלכם, ראו את הממיר באתרי.
כבר הזכרתי בעבר בקצרה שבשנת 1550 לפנה”ס בערך, במחצבת-טורקיז מצרית נטושה בדרום-מערב סיני – מקום הידוע כיום בשם ׳סֶרָאבִּיט אל-ח׳אדֶם׳ – קבוצה של אנשים השחיתו כמה פסלים של אֶלה מצרית במקום, עם כתובות גרפיטי. על אחד מהם, מישהו התיישב וחרט גרפיטי סרקסטי: ׳מת(ת) לבעלת׳ – ׳מתנה לאֶלה׳ – בכנענית קדומה.
(על טבעה של ׳מתנה׳ זו אפשר לתהות, אבל קרוב לוודאי שזה לא היה משהו נעים)