עברי, דבר אנגלו-סקסית!

לאחרונה, כמחקר רקע לפרוייקט כתיבה משלי, חזרתי לקרוא מחדש את סיפורי שרלוק הולמס. משפטים כגון

Our prisoner’s furious resistance did not apparently indicate any ferocity in his disposition towards ourselves.

או

I assented gladly, and we all descended together.

העלו חיוך על שפתיי, כי הם טיפוסיים למה שנחשב בתקופה הוויקטוריאנית כאנגלית ׳טובה׳, כי היא השתמשה הרבה במילים לטיניות ארוכות. הסיבה שסגנון זה הוערך אז היא משום שילדי האליטות דאז חונכו בבתי’’ס פרטיים, שבהם היה דגש רב על לימודי לטינית ויוונית. אך בפרוס התקופה האדווארדיאנית בתחילת המאה העשרים, התחילה מגמה של התרחקות מסגנון ויקטוריאני לכיוון סגנון בהיר יותר, שהתבטא בין השאר בהעדפה של מילים אנגלו-סקסיות קצרות, במקום לטיניות ארוכות. (אני אומר ׳בין השאר׳, כי יש לכך גם מרכיבים אחרים, שעליהם נדבר בגליונות הבאים.)

Continue reading

אנגלית לעומת תרגומית

מטבע הדברים, ה׳תרגומית׳ נפוצה בכתיבתו של כל אדם בשפה שאינה שפת-אימו. היא מאופיינת בכך שהניסוח הוא נכון לכאורה מבחינה דקדוקית, אך ׳כבד׳ איכשהו לעינם של ילידי השפה, משום שאיננה אידיומטית – כלומר, אינה מנצלת מטבעות לשון מוכרים וידועים, המקלים על ההבנה ועוזרים לשטף הקריאה.

 בעברית, למשל, בהקשר המתאים, אם המחבר היה כותב משהו כמו ׳מתאים, לכאורה, לתפקיד, אבל מעורר ספקות מסויימים לגבי אמינותו׳, במקום ׳כבדהו וחשדהו׳ ,הייתם ישר חושדים שמדובר באדם שהעברית אינה באמת שגורה בפיו (או שהשכלתו מוגבלת) – ובהתאם לכך גם הייתם מתייחסים בזהירות-מה לגבי כל המאמר.

Continue reading