המרצע הוא חתול

כפי שקוראיי הוותיקים שלי כבר יודעים, אבי איננו ישראלי, אלא יהודי אנגלי. הוריי נפגשו בתקופת

1180518_aba_vama

אבי ואימי, בהפלגה לחיפה, 1956

 

לימודיהם באוניברסיטה בלונדון, ואחרי שנישאו (בארץ), חיו בארץ כשנתיים עד שחזרו ללונדון להשלמת הסמכתו של אבי כמהנדס. בתקופה זו, אבי עבד כמתנדב בקיבוץ מעין-צבי, ואח”כ בחברת סולל בונה בחיפה. הוא התקשה ללמוד עברית על בוריה, אך ניחן בחוש הומור וביכולת הישרדות טובה, ולכן היה מאלתר בכך שהיה מתרגם חופשי מאנגלית כדי להביע את מה שרצה לומר.

במשפחה זכורים וחביבים במיוחד צורת ׳הריבוי הכפול׳—פתרונו הייחודי למילים שלא ברור אם הן זכר או נקבה (למשל כוסותים), וכן ביטויים כגון: ׳הזבוב שלך פתוח׳ (תרגום מילולי של המקבילה האנגלית ל׳החנות שלך פתוחה׳), וכן תשובתו האלמותית לשאלה אם הוא רוצה לשתות משהו: ׳כן – אני מרגיש כמו כוס תה׳ ( = בא לי מאד כוס תה)׳.

Continue reading

Advertisements

פספוסים היסטוריים

בימים אלה אני מסיים תרגום של ספרה המקיף והמאיר-עיניים של פרופ׳ נורית יערי על תולדות התיאטרון הישראלי, שבמהלכו נתקלתי, מטבע הדברים, בתרגומים שנעשו לטקסט ולשמות של מחזות שונים. מרביתם בסדר ולא בעייתיים, אבל ישנם גם כמה פספוסים שבהזדמנות זאת הייתי רוצה להצביע עליהם, ולהציע אלטרנטיבות טובות יותר. המשותף לכולם: חוסר ניצול של מטבעות לשון או אסוציאציות תרבותיות קיימות באנגלית – תופעה שהיא בבסיס ההבדל בין אנגלית לבין ׳תרגומית׳.

Continue reading

שגוי במכוון

1160527_deliberately_wrong

 בנעוריי, תמיד הרשים אותי איך הקריינים ברדיו ובטלווזיה – ואנשי תקשורת בכלל – הקפידו ליישר קו עם ההנחיות של האקדמיה ללשון. המשמעת חלה גם על תוכניות ילדים, בהן העברית תמיד היתה צחה, כאילו שיקפו ארץ דוברת-עברית אחרת שבה לא אמרו ׳סנדוויצ׳ים׳ אלא ׳כריכים׳,  ודיברו במילרע במקום במלעיל של שפת יום-יום (׳שרה מרעננה אכלה בננה וגלידה ונסעה להרצליה בשעה ארבע׳).

Continue reading

עממי מדיי

1160225-stephen_fry

לפני כחמש שנים ביקר בארץ השחקן והסופר היהודי-אנגלי, סטיבן פריי (מימין בתמונה), במסגרת סידרת תוכניות על לשון. בתוכנית זו, דיבר על הלועזית שנשתרבבה בעברית מודרנית – תגלית אשר, כמו רבים בחו”ל (יהודים ולא–יהודים) המביטים על עברית ביראת-כבוד כיאה לשפת הקודש, עוררה בו תערובת של פליאה והשתעשעות .

Continue reading

לבחירתכם

1151011-chooseselection או choice

שני המושגים לכשעצמם מציינים ׳בחירה׳ – דוגמא לכפילות הנפוצה באנגלית כאשר אחד משורש אנגלו-סקסי, והשני משורש צרפתי/לטיני. אולם, גם כאן, יש הבדלים בנואנסים שיש לקחת בחשבון:

Continue reading

פארטײשט אוּן פארבעסערט

1150612-sonnets-yiddishהאגדה מספרת (ומרוב שממחזרים אותה, קשה לדעת אם היא נכונה או לא), שבעמוד השער של תרגום מסויים של כתבי שייקספיר ליידיש, התנוססה התת–כותרת, ׳פארטיישט אוּן פארבעסערט׳ – דהיינו, ׳מתורגם ומשופר׳.
הסיפור מצחיק, כמובן, כי הרעיון שמתרגם כלשהו, טוב ככל שיהיה, יוכל ׳לשפר׳ את שייקספיר, הוא יומרני, בהמעטה. אולם, כשמדובר בפרי עטם של בני-תמותה אחרים, פעמים רבות יש מקום לשיפור, כי לא כל אדם שהוא מומחה בתחום המקצועי הוא בהכרח גם טוב באותה מידה בניסוח נהיר וקולח.
כבר בתחילת דרכי בתור מתרגם מקצועי, לפני כעשרים שנה, שאלתי את אימי ז’’ל, המתרגמת והעורכת יעל לוטן, שלימדה אותי את רוב מה שאני יודע היום בתחום, כיצד לטפל בטקסט שזקוק לשיפור או תיקון הניסוח – האם לתרגם אותו כלשונו, או לשפר.
׳אני משפרת,׳ היא אמרה לי בנחרצות. ’זאת אחת הסיבות שבאים אליי, ולא למתרגמים אחרים.׳

Continue reading

עברי, דבר אנגלו-סקסית!

לאחרונה, כמחקר רקע לפרוייקט כתיבה משלי, חזרתי לקרוא מחדש את סיפורי שרלוק הולמס. משפטים כגון

Our prisoner’s furious resistance did not apparently indicate any ferocity in his disposition towards ourselves.

או

I assented gladly, and we all descended together.

העלו חיוך על שפתיי, כי הם טיפוסיים למה שנחשב בתקופה הוויקטוריאנית כאנגלית ׳טובה׳, כי היא השתמשה הרבה במילים לטיניות ארוכות. הסיבה שסגנון זה הוערך אז היא משום שילדי האליטות דאז חונכו בבתי’’ס פרטיים, שבהם היה דגש רב על לימודי לטינית ויוונית. אך בפרוס התקופה האדווארדיאנית בתחילת המאה העשרים, התחילה מגמה של התרחקות מסגנון ויקטוריאני לכיוון סגנון בהיר יותר, שהתבטא בין השאר בהעדפה של מילים אנגלו-סקסיות קצרות, במקום לטיניות ארוכות. (אני אומר ׳בין השאר׳, כי יש לכך גם מרכיבים אחרים, שעליהם נדבר בגליונות הבאים.)

Continue reading

אנגלית לעומת תרגומית

תופעת ה׳תרגומית׳ נפוצה ביותר בכתיבה של מי שהאנגלית אינה שפת-אימם. היא מאופיינת בכך שהאנגלית נכונה, לכאורה, מבחינה דקדוקית, אך ׳כבדה׳ איכשהו לעין של ילידי השפה, משום שהיא אינה אידיומטית – כלומר, אינה מנצלת מטבעות לשון מוכרים וידועים, המקלים על ההבנה ועוזרים לשטף הקריאה.

 בעברית, למשל, בהקשר המתאים, אם המחבר היה כותב משהו כמו ׳מתאים, לכאורה, לתפקיד, אבל מעורר ספקות מסויימים לגבי אמינותו׳, במקום ׳כבדהו וחשדהו׳ ,הייתם ישר חושדים שמדובר באדם שהעברית אינה באמת שגורה בפיו (או שהשכלתו מוגבלת) – ובהתאם לכך גם הייתם מתייחסים בזהירות-מה לגבי כל המאמר.

Continue reading