שמות של בע”ח וצמחים, כידוע, שונים משפה משפה.
לכן, כשמקצוע המדע במובנו המודרני החל להתגבש באירופה לקראת סוף תקופת הרנסנס – ואיתו מדע הטקסונומיה, או סיווג מינים מסודר של כל יצורי הטבע – היה חשוב להשתמש בשפה אחת המוסכמת על כל העוסקים בתחום. מטבע הדברים, השפה שנבחרה היתה לטינית, שכבר שימשה בתור השפה הרשמית של כל הכתבים החשובים בכל תחומי הידע האירופאי, מאז ימי הביניים.
החוקר האיטלקי אנדריאה צֶ׳זָלפּינו, שחי במאה השש-עשרה, נחשב ל׳טקסונום הראשון׳, בזכות חיבורו הגדול ׳דה פלאנטיס׳ (׳על צמחים׳), שתיאר מעל ל–1500 מיני צמח שונים. אחריו באו חוקרים אחרים, כגון ג׳ון ריי באנגליה, וז׳וזף פיטון טוּרנףור הצרפתי, שניהם במאה השבע-עשרה.