בעברית השכילו לתרגם את שמו ׳ניחוח אישה׳ – וטוב שכך, שכן אעפ”י שעל טעם ועל ריח אין להתווכח, אין עוררין על המשמעויות השונות הנלוות למקבילות השונות למילה ׳ריח׳ באנגלית. כל מילה והקונוטציה שלה – ושימוש לא נכון יכול לעורר גיחוך – אז שימו לב (לפי סדר השכיחות):
קוראיי הקבועים יזכרו, אולי, את הפוסט שלי לפני כשנה (ראו: ההווה הנצחי של אִם ומתי) על היחס המיוחד באנגלית לצורת העתיד. בעיקרון, אמרנו שמילת העתיד,
will
שמורה באנגלית אך ורק להתרחשות עתידית מובטחת, ללא עוררין. ומה, אם כן, לגבי התרחשויות עתידיות שאינן מובטחות, אלא רק סבירות, או צפויות? לכך, שמורה צורת העתיד המותנה, המסומנת ע”י המילה
By Peretz Partensky from San Francisco, USA CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=24569977
הביטוי באנגלית
fight or flight
הוא מטבע לשון שגור – שהוטבע לראשונה ע”י וולטר ברדפורד קאנון, פרופ׳ לפיזיולוגיה באוניב׳ הרווארד, לפני כמאה שנה – לתיאור תגובה פיזיולוגית אינסטינקטיבית בבעלי-חיים (כולל בני-אדם) בהיתקלות עם התקפה או איום קיומי פתאומי. המילה
flight
בהקשר זה איננה במשמעות של ׳טיסה׳ או תעופה כלשהי, אלא שם עצם של הפועל
to flee
שפירושו ׳לברוח׳, או ׳להימלט׳ התרגום הנכון של הביטוי בעברית, אם כן, הוא ׳קרב או בריחה׳ – או, אם תרצו, ׳הילחם או הימלט׳
לפני כחודש, אשת”ח לא הרגישה טוב בלילה, אז בהתאם לנוהל המקובל, התקשרה לפנות בוקר למזכירה האוטומטית של המחוז האחראי לביה”ס שבו היא עובדת, והשאירה הודעה קולית שהיא תיעדר באותו יום לרגל מחלה, תוך ציון שמה, תפקידה, ופרטי ביה”ס. לבסוף, היא סיימה במילים ׳נַיין טוּ תְ׳רי׳.
הסתקרנתי. ׳זה קוד מיוחד –923?׳, שאלתי.
׳מה?׳, היא שאלה, בקוצר רוח ועייפות. ׳על איזה קוד אתה מדבר?׳
׳אמרת ׳נַיין טוּ תְ׳רי,׳ השבתי. ׳זה לא קוד?׳
׳לא!׳ היא גיחכה. ׳ציינתי שאני עובדת מתשע עד שלוש…׳
׳אההה…– כלומר, ׳נַיין טֶה–תְ׳רי׳, אמרתי.
׳אל תתחיל איתי, אוקיי? אין לי כח לזה עכשיו׳, אמרה בכעס, מהול בשפעת. ׳עד שכבר למדתי להגיד נַיין טוּ תְ׳רי במקום נַיין טיל תְ׳רי – ועכשיו גם זה לא טוב?׳
אז הנחתי לה – אבל באמת שלא ׳חיפשתי׳ אותה סתם. זה באמת נשמע שהיא אומרת 923׳, במקום ׳תשע עד שלוש׳ – והכל בגלל ההגייה של ה׳טוּ׳.
להבהרת הנושא, יש כידוע שלושה סוגי ׳טוּ׳ באנגלית:
to
הוא הנפוץ ביותר, ומשמעותו, כידוע ׳אֶל׳, או ׳ל–׳. בתיאוריה, ההגייה שלו היא ׳טוּ׳, אבל היא חייבת להיות קצרה מאד (כמו ב׳רובה טוּטוּ׳) – עד כדי כך, שישנה היום מגמה ברורה אצל דוברי אנגלית (בכל הארצות) להגות אותו כמעט כמו שווא נע או סֶגול – כלומר ׳טֶה׳, או יותר נכון
tuh
כדי להדגיש את קוצרו, ולהבדילו משני הסוגים האחרים של ׳טוּ׳.
two
שמשמעותה ׳שתיים׳ (או ׳שניים׳ /׳שני׳/שתי׳), והגייתה ארוכה יותר – כשנייה בערך.
too
היא הצורה השלישית, שהגייתה ארוכה כמו זו של ׳שתיים׳. השימוש הנפוץ ביותר שלה הוא לציון ׳(יותר) מדיי׳ – למשל:
I thought the lecture was too long.
השימוש הנדיר יותר שלה הוא במשמעות של ׳גם׳ — כחלופה לצורות מקובלות יותר של
also ו- as well
במתכונת זו, היא נוטה להופיע בסוף משפט, אחרי פסיק, במצבים שבהם התכוונתם לומר ׳גם׳, אך הגעתם לסוף המשפט, ומאוחר מדיי לומר ׳אוֹלסוֹ׳ (שאמורה להופיע באמצע משפט)– למשל:
I’ll have some chicken and some rice—oh, and some asparagus, too.
אולם, אפילו אז, כאשר המילה לפניה היא רק בת הברה אחת, ההעדפה היא להשתמש – – בביטוי ׳אז ווֶל׳, מטעמי מקצב:
I’ll have some chicken and asparagus—oh, and some rice, as well.
בכתיבה (אך לא כ”כ בדיבור), ניתן גם להשתמש בה באמצע משפט, אחרי פסיק, מיד אחרי הנושא. במשפטים מסוג זה, נפוץ השימוש במילה עשויה להופיע בשני מובניה, למשל:
I, too, thought that the lecture was too long.
את כל זה הסברתי לאשת”ח – אבל היא נרדמה לפני שסיימתי, אז אני כותב את זה כאן, במקום.
מסוף שנות התשעים (המציגה נשיאות אמריקאית שונה מאד מזו של היום), יש סצינה מפורסמת באחד הפרקים, שבה הנשיא (בגילומו של מרטין שין), נכנס לחדר שבו נערך אירוע לכבודו, ושם לב שבין כל הנוכחים העומדים, יושבת אישה בשם ׳ד”ר ג׳נה ג׳ייקובס׳ המפורסמת בזכות תכנית אירוח שלה ברדיו המכונה על שמה (כולל התואר ׳דוקטור׳), שבה היא נותנת ייעוץ, מזווית נוצרית שמרנית, בענייני מוסר והתנהלות תקינה, בהתבסס על פסוקים בתנ”ך (במיוחד בספרי שמות, ויקרא, ודברים).
צורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. היא גם הצורה שאנחנו נוקטים כשאין לנו צורך להבחין במין – כלומר היא גם הצורה הסתמית, הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה: זו מציינת רק נקבה ומוציאה את הזכר. זו דרכה של העברית. אנחנו אומרים בלשון זכר ‘גן ילדים’ (גם אם יש בו רוב של ילדות), ‘בית חולים’ ועוד, אבל כאשר הכוונה לנשים בלבד נוקטים לשון נקבה, כגון ‘בית יולדות’. במשפטים בעלי מבנה סתמי (דוגמת ‘כאן בונים’) ניאלץ לנקוט לשון זכר גם כאשר ברור שמדובר רק בנשים, כגון ‘איך יולדים ללא כאב’ (ולא ‘איך יולדות ללא כאב’).
גם באנגלית היה מקובל כך בעבר, אבל בעשורים האחרונים – מאז תנועת ׳שחרור האישה׳ של שנות הששים, וביתר שאת בשנים האחרונות, עם התגברות התביעה לשוויון זכויות לנשים בכל התחומים, כולל שכר, ומיצוי הדין במקרי תקיפה מינית – יש מגמה ברורה של הימענות מלשון זכר לתיאורים גנריים.
כפי שקוראיי הוותיקים שלי כבר יודעים, אבי איננו ישראלי, אלא יהודי אנגלי. הוריי נפגשו בתקופת
אבי ואימי, בהפלגה לחיפה, 1956
לימודיהם באוניברסיטה בלונדון, ואחרי שנישאו (בארץ), חיו בארץ כשנתיים עד שחזרו ללונדון להשלמת הסמכתו של אבי כמהנדס. בתקופה זו, אבי עבד כמתנדב בקיבוץ מעין-צבי, ואח”כ בחברת סולל בונה בחיפה. הוא התקשה ללמוד עברית על בוריה, אך ניחן בחוש הומור וביכולת הישרדות טובה, ולכן היה מאלתר בכך שהיה מתרגם חופשי מאנגלית כדי להביע את מה שרצה לומר.
במשפחה זכורים וחביבים במיוחד צורת ׳הריבוי הכפול׳—פתרונו הייחודי למילים שלא ברור אם הן זכר או נקבה (למשל כוסותים), וכן ביטויים כגון: ׳הזבוב שלך פתוח׳ (תרגום מילולי של המקבילה האנגלית ל׳החנות שלך פתוחה׳), וכן תשובתו האלמותית לשאלה אם הוא רוצה לשתות משהו: ׳כן – אני מרגיש כמו כוס תה׳ ( = בא לי מאד כוס תה)׳.
בעברית, המילה ׳ייחודי׳ נפוצה מאד לתיאור עבודותיהם של אמנים, סופרים, ויוצרים אחרים. התרגום המילוני של ׳ייחודי׳ הוא
unique
אך שימו לב שבאנגלית מילה זו שמורה לתיאור דברים שהם באמת יחידים במינם,ולא סתם בעל מאפיינים ייחודיים. כך, למשל, ניתן לומר שישראל היא יוּניק (יחידה במינה) בכך שהיא המדינה היהודית היחידה בעולם – אך ייחודית במגוון נופיה (יש עוד ארצות כאלו). עבור המילה ייחודי, אם כן, במובן של משהו שמזוהה מיד עם בעליו, יש באנגלית מילה אחרת, יפה (ואם תרצו, ייחודית), שניתנת לשימוש בהקשר כלשהו, והיא: