לפני כחודש, אשת”ח לא הרגישה טוב בלילה, אז בהתאם לנוהל המקובל, התקשרה לפנות בוקר למזכירה האוטומטית של המחוז האחראי לביה”ס שבו היא עובדת, והשאירה הודעה קולית שהיא תיעדר באותו יום לרגל מחלה, תוך ציון שמה, תפקידה, ופרטי ביה”ס. לבסוף, היא סיימה במילים ׳נַיין טוּ תְ׳רי׳.
הסתקרנתי. ׳זה קוד מיוחד –923?׳, שאלתי.
׳מה?׳, היא שאלה, בקוצר רוח ועייפות. ׳על איזה קוד אתה מדבר?׳
׳אמרת ׳נַיין טוּ תְ׳רי,׳ השבתי. ׳זה לא קוד?׳
׳לא!׳ היא גיחכה. ׳ציינתי שאני עובדת מתשע עד שלוש…׳
׳אההה…– כלומר, ׳נַיין טֶה–תְ׳רי׳, אמרתי.
׳אל תתחיל איתי, אוקיי? אין לי כח לזה עכשיו׳, אמרה בכעס, מהול בשפעת. ׳עד שכבר למדתי להגיד נַיין טוּ תְ׳רי במקום נַיין טיל תְ׳רי – ועכשיו גם זה לא טוב?׳
אז הנחתי לה – אבל באמת שלא ׳חיפשתי׳ אותה סתם. זה באמת נשמע שהיא אומרת 923׳, במקום ׳תשע עד שלוש׳ – והכל בגלל ההגייה של ה׳טוּ׳.
להבהרת הנושא, יש כידוע שלושה סוגי ׳טוּ׳ באנגלית:
to
הוא הנפוץ ביותר, ומשמעותו, כידוע ׳אֶל׳, או ׳ל–׳. בתיאוריה, ההגייה שלו היא ׳טוּ׳, אבל היא חייבת להיות קצרה מאד (כמו ב׳רובה טוּטוּ׳) – עד כדי כך, שישנה היום מגמה ברורה אצל דוברי אנגלית (בכל הארצות) להגות אותו כמעט כמו שווא נע או סֶגול – כלומר ׳טֶה׳, או יותר נכון
tuh
כדי להדגיש את קוצרו, ולהבדילו משני הסוגים האחרים של ׳טוּ׳.
two
שמשמעותה ׳שתיים׳ (או ׳שניים׳ /׳שני׳/שתי׳), והגייתה ארוכה יותר – כשנייה בערך.
too
היא הצורה השלישית, שהגייתה ארוכה כמו זו של ׳שתיים׳. השימוש הנפוץ ביותר שלה הוא לציון ׳(יותר) מדיי׳ – למשל:
I thought the lecture was too long.
השימוש הנדיר יותר שלה הוא במשמעות של ׳גם׳ — כחלופה לצורות מקובלות יותר של
also ו- as well
במתכונת זו, היא נוטה להופיע בסוף משפט, אחרי פסיק, במצבים שבהם התכוונתם לומר ׳גם׳, אך הגעתם לסוף המשפט, ומאוחר מדיי לומר ׳אוֹלסוֹ׳ (שאמורה להופיע באמצע משפט)– למשל:
I’ll have some chicken and some rice—oh, and some asparagus, too.
אולם, אפילו אז, כאשר המילה לפניה היא רק בת הברה אחת, ההעדפה היא להשתמש – – בביטוי ׳אז ווֶל׳, מטעמי מקצב:
I’ll have some chicken and asparagus—oh, and some rice, as well.
בכתיבה (אך לא כ”כ בדיבור), ניתן גם להשתמש בה באמצע משפט, אחרי פסיק, מיד אחרי הנושא. במשפטים מסוג זה, נפוץ השימוש במילה עשויה להופיע בשני מובניה, למשל:
I, too, thought that the lecture was too long.
את כל זה הסברתי לאשת”ח – אבל היא נרדמה לפני שסיימתי, אז אני כותב את זה כאן, במקום.
קיץ נעים – להתראות בספטמבר.