ישראלים בני דורי ומעלה (ילידי שנות החמישים ומבוגרים יותר) זוכרים בוודאי את המחזמר של דן אלמגור ובני נגרי, ׳אל תקרא לי שחור׳, שהיה להיט ב–1972 ונכתב בהשראת המחזמר האמריקאי הֵייר (׳שיער׳) והתנועה לשוויון זכויות והזדמנויות לשחורים ולנשים בארה”ב ובעולם כולו.

מה שפחות ידוע הוא ששם הלהקה שיקף יותר את המתחים העדתיים בארץ בין אשכנזים ומזרחים מאשר את המצב בארה”ב. שם, באותה עת, השחורים האמריקאיים דווקא ביקשו שיקראו להם ׳שחורים׳, כתווית הפוכה הגיונית ל׳לבן׳, ובמקום המילה המסורתית נִיגְרוֹ

negro

שהיתה מקובלת עד אז בתור הכינוי המנומס, אבל דמתה יותר מדיי למילת הגנאי נִיגֶר (שהיא כ”כ גנאי עד היום, שאני נמנע מלכתוב אותה באנגלית). להנחלת הכינוי ׳שחור׳, הוטבעו סיסמאות שונות, ובראשן ׳שחור הוא יפה׳

Black is Beautiful

אולם, עם חלוף השנים, שם המחזמר והלהקה שקמה בעקבותיו דווקא כן הפך להיות רלוואנטי, כי הנוהל התקין בארה”ב השתנה שוב. בהשראת הספר רב-המכר ׳שורשים׳ של אלכס היילי, והסידרה הטלוויזיונית שהופקה בעקבותיו, קמה תנועה שלמה שהעלתה על נס את מוצאם האפריקאי של השחורים באמריקה, והולידה מגמה גדלה והולכת שקראה לנטוש את התווית ׳שחור׳ לטובת ‘אמריקאי-אפריקאי׳ –

African-American

בדומה לתוויות כפולות של אמריקאים אחרים שנקראו ע”ש מוצאם הלאומי – כגון

Irish-American, Italian-American, Jewish-American

היום, הנוהל התקין פוליטית הוא לומר רק ׳אפריקאי-אמריקאי׳, ולהמעיט ככל האפשר בשימוש בכינוי ׳שחור׳ – עד כדי כך, שכאשר אמריקאים לבנים נוסעים לחו”ל ורואים אדם שחור מקומי (כגון באנגליה, צרפת – או, אם תרצו, ישראל), הם מתבלבלים ומתוך רצון לא להעליב, קוראים לו באופן אבסורדי ׳אנגלי אפרו-אמריקאי׳, ׳צרפתי אפרו-אמריקאי׳, וכיו”ב:

African-American British,  African-American French

אני נזכר בזה עכשיו כי בימים אלה אני עורך מאמר שנכתב באנגלית ע”י אקדמאית ישראלית על מחקר שבדק אפליה בארץ כלפי שלוש אוכלוסיות מובחנות – הומוסקסואלים, חרדים, ויהודים יוצאי-אתיופיה – ועלתה השאלה, באיזו תווית מקוצרת להשתמש לכינוי היהודים האתיופיים במחקר. המחברת (שברשותה אני מעלה את הנושא כאן) הבינה להשגותיי בעניין, מאחר וחייתה בארה”ב כמה שנים והיא מודעת לרגישות שם סביב הכינוי. לאחר התייעצות הדדית, החלטנו שבהקשר הספציפי של המאמר, עדיף בכ”ז להשתמש במילה ׳שחור׳ מאשר ׳אתיופי׳, כי המילה ׳אתיופי׳ היתה נותנת רושם מוטעה לקוראים בחו”ל שמדובר לא בישראלים בני אותה עדה, אלא באתיופים זרים ממש.

ראוי לציין שבאירופה – ואף בקנדה, שמבחינות רבות דומה יותר לארה”ב, אבל לא בעניין זה – אין התלבטויות מסוג זה, ומילת הלוואי המקובלת היא ׳שחור׳, ולא ׳אפריקאי׳ (אלא אם כן באמת מדובר במישהו שאיננו בן המקום, אלא אדם שהיגר זה מכבר מאפריקה ועוד לא התאזרח). אך אם קהל היעד שלכם – בכתב או בהרצאה – הוא אמריקאי, ראוי לזכור את סיסמת אותו מחזמר מתחילת שנות השבעים, ולהיות מודעים לרגישויות בנושא.