קוראיי הקבועים יזכרו, אולי, את הפוסט שלי לפני כשנה (ראו: ההווה הנצחי של אִם ומתי) על היחס המיוחד באנגלית לצורת העתיד.  בעיקרון, אמרנו שמילת העתיד,

will

שמורה באנגלית אך ורק להתרחשות עתידית מובטחת, ללא עוררין.  ומה, אם כן, לגבי התרחשויות עתידיות שאינן מובטחות, אלא רק סבירות, או צפויות? לכך, שמורה צורת העתיד המותנה, המסומנת ע”י המילה

would

למילה זו אין מקבילה בעברית, ובהיעדר כזו, נוהגים בעברית להשתמש בצורת העתיד הרגילה – כפי שניכר בניסוח השערות, כגון:

ממצאים אלה תומכים חלקית בהשערה, שהסתגלות ההורים תהיה קשורה להסתגלות ילדיהם

 אולם, באנגלית, יש להקפיד לא להשתמש בצורת העתיד, אלא בצורת העתיד המותנה

These findings partly support the hypothesis, that the parents’ adjustment will would be positively correlated to that of their children.

ובדומה לכך:

We surmised that SWB will would be linked to the children’s sharing behavior

Please specify a number between 1 and 9, where 1 indicates “I will would surely convict the driver” and 9 indicates “I will would surely acquit the driver.”

שימו לב ש–בהמשך למעמד המיוחד של צורת העתיד, השמורה אך ורק לדברים מובטחים – צורה זו זהה בשימוש בהווה ובעתיד – כלומר, אין לדעת מהניסוח אם ההתייחסות היא למשהו בהווה או בעתיד – מבחינת האנגלית, עתיד מותנה הוא כמו הווה מותנה.  עבור העבר המותנה (דהיינו, התרחשויות שהיו עשויות להתרחש בעבר, אילו כך-וכך), מוסיפים את הפועל ׳הָאב׳  – לדוגמא:

Had I known that the experiment would have turned out this way, I would not have done it.

וזוהי, למעשה, כל התורה. השימוש בצורת העתיד או העבר המותנה הוא פשוט ביותר – צריך רק לזכור להשתמש בה, במקום בצורת העתיד או העבר הרגילות, כמקובל בעברית.  אם זה עוזר, זיכרו את המימרה שכל ילד אמריקאי לומד בבי”ס:

Woodchuck (מרמיטה) (Wikipedia)

How much wood would a woodchuck chuck, if a woodchuck could chuck wood?