בפוסט האחרון—לפני ההפסקה שלקחתי בסוף השנה האזרחית—דיברנו על הפסקות או עצירות בטקסט, ואיך שניתן לציין אותן באמצעות המקף הגדול. אלא שלפעמים דרושה הפסקה מהורהרת יותר ופחות חדה—כמו בנאומו המפורסם של מרטין לותר קינג ב–1963—ואז, כמובן, משתמשים בשלוש נקודות:

I have a dream today… I have a dream that one day every valley shall be exalted, every hill and mountain shall be made low, the rough places will be made plain, and the crooked places will be made straight, and the glory of the Lord shall be revealed, and all flesh shall see it together.

כידוע, לשלוש הנקודות יש תפקיד נוסף, והוא ציון השמטה של טקסט, כמו במובאה זו מתוך נאום של בן-גוריון על תפיסתו של הביטחון הלאומי אחרי קום המדינה:

לא הרובה, התותח והמטוס נלחמים ומנצחים, אלא האדם החי המשתמש בהם. וכושרו של האדם לעמוד בפני אש ומוות, יכולתו להילחם, לנצח ולמות, תלויים לא רק בכושרו הטכני ובידיעתו המקצועית – כי אם ברוח המפעמת בתוכו… ואני רואה בהתפרקות הנפשית והמוסרית הפושה בציבורנו אויב מספר א’ למדינת ישראל.

 שימוש זה של שלוש נקודות הוא אולי הנפוץ יותר, כפי שמשתקף בשְמן הלועזי—אֶלִפּסִיס

ellipsis

 מהיוונית אֶלֵיפּסְיס

ἔλλειψις

שפירושה ׳השמטה׳.

אלא שאז מתעוררת הבעיה: כיצד להבדיל בין השניים בעת כתיבה—כלומר, כיצד לאותת לקורא ששלוש הנקודות במקרה אחד מציינות פאוזה, ובמקרה אחר השמטה? על כך, הדעות חלוקות: בעברית (עד כמה שידוע לי), אין הנחיות מפורשות בעניין, ובאנגלית יש—אם כי אין תמימות דעים מלאה לגביהן. מסקירת המדריכים השונים, נראה שבעיקרון, האמריקאים אומרים דבר אחד, והבריטים דבר אחר.

האמריקאים (דהיינו, מדריך שיקגו ותקנון האֵיי-פי-אֵיי) אומרים שזה תלוי בסוג ההשמטה—כדלקמן:

• אם מדובר בהשמטה של מילים בתוך אותו משפט, אז שלוש נקודות עם רווח משני הצדדים (לעומת פאוזה, שהיא בלי רווח בהתחלה) – כך:

I have a dream … that one day every valley shall be exalted

• אם מושמט חלק משפט או משפט שלם או יותר, אז לציין את שלוש הנקודות עם סימן הפיסוק המושמט (פסיק, נקודה-פסיק, נקודה, סימן שאלה, וכו׳)

I have a dream today …, and the glory of the Lord shall be revealed, and all flesh shall see it together.

• אם השמטה של תחילת פיסקה, יש להזיח את הפיסקה לפני שלוש הנקודות

כל זה נשמע הגיוני – אך כפי שאתם רואים, ההבדלים בין השמטות מעין אלו לבין פאוזות הם קלים ביותר, ובמבט ראשון קשה להבחין בהם, וקל מאד לטעות ביישום דקויות אלו.

אי לכך, אגודת המחקר במדעי הרוח הבריטית (ה–

MHRA – Modern Humanities Research Association

:דוגלת שיש לציין השמטות באמצעות שלוש נקודות ממוסגרות בתוך סוגריים מרובעים

For the rest of the evening, von Igelfeld considered his response. […] He could just ignore the article altogether.

לגישה זו יש הרבה הגיון, שהרי מקובל על כולם שכאשר המצטט מכניס שינוי כלשהו בציטוט טקסט מקור, עליו למסגר אותו בסוגריים מרובעים:

He adds that ‘the lady [Mrs Jervis] had suffered great misfortunes’.

He swore to tell the truth, the old [sic] truth, and nothing but the truth.

אולי מסיבה זו, גם תקנון ה–אֶם-אֶל-אֵיי האמריקאית גרס בעבר כמו האגודה הבריטית. אולם בשנים האחרונות הוא נסוג מהוראה זו—אולי בעקבות לחצים מתומכי מדריך שיקגו וה-אֵיי-פי-אֵיי—ובשנים האחרונות הוא ממליץ להשתמש בסוגריים מרובעים רק לציון שינויים של ממש בטקסט. אלא שלא באופן אבסולוטי: אולי כהתרסה אחרונה למדריכים האמריקאיים האחרים שחייבו אותו ליישר איתם קו, הוא משאיר פירצה אפשרית המתירה את השימוש בסוגריים מרובעים בכ”ז, באומרו:

Please note that brackets are not needed around ellipses unless adding brackets would clarify your use of ellipses.

—כלומר, אם נראה לכם שמסגוּר שלוש הנקודות בסוגריים מרובעים יבהיר שמדובר בהשמטה—אתם מוזמנים לעשות זאת.

בשורה התחתונה, הָמלצָתי היא כן לציין השמטות כלשהן בשלוש נקודות הממוסגרות בסוגריים מרובעים. ואם ישאלו אותכם למה, תפנו אותם למדריך האֶם-אֶל-אֵיי או אגודת המחקר במדעי הרוח הבריטית (בהתאם למקום מושבו של המו”ל). במקרה הגרוע, אם זה הסוגריים שמפריעים להם, הם יכולים בלחיצת שני כפתורים להיפטר מכולם בגוף הטקסט שלכם.

לבסוף, תזכורת היכן למצוא את הסוגריים המרובעים במקלדת:

שבת שלום.