כלאמ”ר: עברית בלי גבולות

 אם תהיתם אי-פעם מדוע השי”ן הרוסית ׳שָא׳

ш

דומה כ”כ לשי”ן העברית, הסיבה, כמובן, היא שהא”ב הרוסי נגזר מהא”ב היווני, וזה בתורו שאב את השראתו מהכתב הפיניקי, הלא הוא הכתב העברי הקדום, שבו השי”ן דמתה לאות ׳דאבל-יו׳ הלטינית – כפי שניכר מהטבלה שפרסמתי לפני כשבועיים (׳תנו כבוד לשלד בארון – זו סבתא׳)

mipui-a%22b-abc-%ce%b1%ce%b2%ce%b3

כאמור, אחת ההפתעות בטבלה זו היא הדמיון המובהק בין האותיות הלועזיות – אפילו הלטיניות, שהן בבחינת ׳דור שלישי׳ – למקבילותיהן הכנעניות/עבריות המקוריות. זו הסיבה שמצניעים טבלאות מהסוג זה, ומדוע התקיים קשר שתיקה מוסכם ויחיד במינו באלפיים השנה האחרונות בין ההנהגה היהודית לדורותיה לבין ראשי הכנסיה: ההנהגה היהודית העדיפה שבני-עמם לא יעלו קושיות מביכות על כך שהכתב הלועזי דומה יותר לכתב העברי המקורי מאשר הכתב העברי המרובע), והכנסיה שאפה למנוע מהציבור הנוצרי לגלות, חלילה, שארץ-ישראל היא לא רק מקור הדת הנוצרית, אלא גם של כל האלפבתיות המערבית עצמה, עם כל המשתמע מכך. לכן, שני הצדדים עודדו את המיתוס שהכתב הלועזי הומצא ע”י היוונים, בבחינת יש מאין.

היוונים, כשאזרו ביטחון אחרי כמאתיים שנות שימוש בכתב הכנעני והפכו אותו למשהו משלהם, לא טרחו לשמור אמונים לערכיהן הפונֶטיים של כל האותיות הכנעניות: את האל”ף, ה”א, יו”ד, ועי”ן הפכו לאותיות ׳תנועתיות׳, כלומר, כאלו שמייצגות אך ורק את התנועות קָמָץ, סֶגול, חיריק, וחוֹלָם, בהתאמה. כמו כן:

  • את הו”ו הפכו לסוג של פ”ה רפה
  • את החי”ת הפכו לשמש בתור הה”ה היוונית (ואז נאלצו להמציא אות חדשה, ׳חִי׳, לשמש בתור חי”ת שלהם)
  • את הסמ”ך הפכו לאות ׳קְסִי׳, הנשמעת כמו ׳איקס׳ הלטינית

הרומאים, בעקבותיהם, עשו עוד כמה שינויים:

  • את ה׳גאמה׳ היוונית (גימ”ל הכנענית) הפכו לאות ׳סי׳, המקביל לכ”ף דגושה שלנו, כי התקשו להבדיל בין שני הצלילים הללו
  • את ה׳טתא׳ היוונית (הטי”ת הכנענית) ואת הצד”י השמיטו לחלוטין
  • המציאו את האות ׳וי׳ – לשמש בתור ו”ו עיצורית וגם התנועה שוּרוּק – כמו בכתובת ׳סֶנאטוּס פּוֹפּוּלוס קווֶה רוֹמאנוּס׳

SENATVS POPVLVS QVE ROMANVS

SENATVS POPVLVS QVE ROMANVS

xitth_hri_cl_wph_myrb_airopait.pngמעבר לעניין ההיסטורי שבסיפור זה, לעובדה שהכתב הלטיני הוא בעצם גלגול של הא”ב העברי יש השלכות מרחיקות-לכת שרובנו עוד לא הפנמנו. מחנכים אותנו בארץ, עוד מבי”ס יסודי, לראות את הא”ב הלטיני כמשהו זר בתכלית: האותיות מוצגות לנו בשמותיהן האנגליים, ונוהגים בהן ובכללי הקריאה שלהן בחרדת-קודש, כאילו היו תשמישיו של נדבן גדול שהושאלו לנו ברוב אדיבותו. כל נסיונות ה׳ליטון׳ של העברית שנעשו במהלך המאה העשרים – בין אם זו שיטתו של איתמר בן-אב”יהא”ב הכרמלי של מיכאל אבינור; השיטה הפונֶמית של עוזי אורנן; או התקנים הפסבדו-פונטיים מסידרת  259– נעשו מתוך גישה מתרפסת זו, המושתתת על שתי הנחות-יסוד:

א) שהא”ב הלטיני הוא קדוש וחקוק בסלע – כלומר, יש לכבד את ההגייה של כל אות לפי השפה האנגלית, או הגרמנית, או כללי הבלשנות

ב) שבייצוג עברית באותיות לטיניות, יש לחקות את הנוהל הלועזי של ייצוג תנועות באמצעות אותיות מפורשות – כאילו השיטה העברית של הבלעת תנועות או ציונן באמצעות ניקוד היא כביכול פגומה, או לוקה בחסר

xitth_lmh_mh.pngבפועל, שתי הנחות אלו מופרכות מיסודן. הרי כל שפה מערב-אירופאית עושה בא”ב
הלטיני כבשלה, ומייחסת לכל אות את הערך הפונטי שמתאים לה – אז על אחת כמה וכמה זה מותר לנו, שאבותינו המציאו את הכתב הזה, לעזאזל. וכפי שאתם יודעים מקריאה וכתיבה יום-יום (כולל טקסט זה) אין בעייתיות מיוחדת בהבלעת תנועות בקריאה או כתיבה של עברית – אז למה להתעקש על-כך בלועזית? כדי להקל על הזרים לקרוא את העברית? למה מה? שישברו את הראש וילמדו את כללי הקריאה של עברית לא מנוקדת – כפי שאנחנו נדרשים ללמוד את כללי הקריאה בצרפתית כדי לדעת שאת המקום

Champs Elysées

מבטאים ׳שאנז–אֶליזֶה׳, ולא ׳צ׳אמפְּס אֶליזִיז׳. מספיק שאנחנו מספקים להם את הטקסט באותיות לועזיות שמוכרות להם, במקום בכתב מרובע.

מהרגע שמסירים מהראש את המחסום הפסיכולוגי שהא”ב הלטיני הוא משהו זר ולא משלנו, פתאום ברור שאם האות ׳אֵיי׳ היא בעצם גלגול של האל”ף העברית, ה׳בּי׳ היא גלגול של הבי”ת, וכיו”ב – מה מונע מאיתנו להמשיך את ההגיון הזה עד הסוף, ופשוט להשתמש בהן כאילו היו אותיות עבריות לכל דבר? כך: המילה ׳אבא׳ תיכתב

aba

והמילה ׳אמא׳

ama

בדומה, ׳אתה׳, ׳בית׳, ׳גמל׳, ׳דלת׳, ייכתבו, בהתאמה:

ath, bit, gml, dlt

ומה לגבי האותיות העבריות שהיוונים או הרומאים שינו ללא היכר, או השמיטו – כיצד נייצג אותן, אתם שואלים? פשוט: עושים את ׳התרגיל היווני׳ בהפוך – לוקחים אותיות לועזיות שאין להן מקבילה מדוייקת בעברית מבחינת ההגייה, ומייחסים אותן לאותיות העבריות ה׳יתומות׳ שהכי דומות להן גרפית. הרי אם האירים יכולים להחליט שאת השם ׳ניב׳ כותבים

Niambh

אנחנו יכולים להחליט ש–

  • את החי”ת מייצגים באות ׳קיי׳ (כי היא דומה ל׳אייץ׳׳ בערך כמו שהחי”ת דומה לה”ה בכתב מרובע)
  • את היו”ד מייצגים אך ורק באות ׳אַיי׳ (ראו יו”ד איננה איי׳) – בכל מצב
  • את הכ”ף מייצגים באות ׳סי׳ (אעפ”י שבמקור היא המקבילה ל׳קיי׳) – כי הן תמונת-ראי זו של זו
  • את האות עי”ן מייצגים באות ׳וואי׳ – כי הדמיון המקרי חזק מדיי מכדי שיתבזבז
  • את הפ”ה סופית ממפים לאות ׳אף׳ (כנ”ל)
  • את הצד”י  ממפים לאות ׳איקס׳:
  • את הקו”ף ממפים – איך לא? – ל׳קיוּ׳ (שהיא ממילא גם המקבילה לה בכתב הקדום)
  • את השי”ן לאות ׳דאבל–יו׳ (מאחר וזו היתה בדיוק צורתה בכתב העברי הקדום)

וכיו”ב.

המיפוי הסופי של  בין שני הא”בים נראה כך:

mipui_ab_clamr_cc

התוצאה – כפי שנכחתי לראות כשהשלמתי לפתח גירסה מוקדמת של השיטה ב–2001 (מתוך תסכול על מחסור בתוכנות או מגבלות בשימוש הכתב המרובע במחשב המק שלי, במכשיר הפאלם ומכשירים אחרים) היא של תחושת חירות בלתי רגילה. פתאום יכולתי להביע את עצמי בעברית בכל תוכנה או מכשיר, בלי התאמות מיוחדות או ׳גיור׳, בלי אבדן מידע שבד”כ מתרחש בהמרת עברית ללועזית, ובאופן המאפשר המרה חזרה לכתב מרובע בכל עת, אם צריך.

בגישה זו (שב–2006 הבנתי שראוי לקרוא לה ׳כלאמ”ר׳  – כתב לאמרובע), פתאום אין יותר התלבטות איך לכתוב שמות עבריים באותיות לועזיות – או כל דבר בעברית – באותיות לועזיות: מאחר והמיפוי בין שני הא”בים הוא אחת–לאחת, מאייתים כמו בעברית מרובעת רגילה:
la_yod_ala.png

חשוב להדגיש שכלאמ”ר לא נועד להחליף את הכתב המרובע במרבית ההקשרים: הכתב המרובע איננו רק מושרש עמוק מדיי בתרבות העברית, אלא גם מותאם להפליא לשפה. ולראיה: גם אחרי כמעט עשרים שנות שימוש אישי, טקסט בכלאמ”ר עדיין איננו קריא לי כמו כתב מרובע (לאותיות המרובעות יש יותר ׳נוכחות׳ מאשר חלק מהאותיות הלטיניות – ולא בכדי, מאחר והן טומנות בחובן גם את הניקוד). אבל בתוכנות ובמכשירים מסויימים, שבהם הכתב המרובע אינו זמין או בעייתי מדיי לשימוש, הוא מאפשר לי להביע את עצמי או לתקשר בעברית, במקום לנטוש אותה לטובת אנגלית או שיכתוב פונטי עילג ולא עקבי של עברית באותיות לועזיות. ,

xitth_clamr_ainnh_litun.png

הסיבה שאני מפרסם את השיטה ברבים רק עכשיו היא מעשית: מנסיוני עם חברים ובני משפחה שאיתם ניסיתי את השיטה בעשר השנים האחרונות (כולל חברי הטוב, ארז ש., שמיד הבין את העיקרון והתלהב), ראיתי שקשה לאנשים לכתוב בכלאמ”ר בלי שגיאות (הנטייה לכתוב בצורה פונטית חזקה מדיי) ולכן היתה דרושה תוכנת המרה שתעשה זאת בשבילם – משימה שהיתה מעבר ליכולתי. רק בשנה האחרונה (הודות לכישורי התיכנות של בני הצעיר, גיא) פותחה תוכנה כזו (לעת עתה, רק מבוססת-רשת) שממירה כתב מרובע לכלאמ”ר, וחזרה, וזמינה עתה בגירסת בטא (ניסיונית) לכל המעוניינים לנסות אותה ולזהות באגים אחרונים לפני השקתה הרשמית.

mmir_tmunt_msc.png

האם אני חושב שהשיטה תתפוס? בשלב ראשון, סביר שלא – כמו שבסוף המאה התשע–עשרה, רוב רובו של הציבור בארץ סירב להאמין שניתן, או אפילו רצוי, להחיות את העברית כשפת-אם. לפני 15 שנה בדיוק – במרץ 2002 – כשהצגתי גירסה מוקדמת של השיטה בפני וועדת המיחשוב של מכון התקנים, אמרו לי שאין בה צורך, ׳כי כל הבעיות (בשימוש בעברית במחשבים) נפתרו׳. מאז, בנסיונותיי המזדמנים להציג את השיטה בפני ישראלים שונים (כולל משקיעים פוטנציאליים בסטארט-אפ אפשרי לפיתוח טכנולוגיות שונות סביב זה) נוכחתי לדעת שדרוש קודם כל לפרוץ מחסום פסיכולוגי גדול: הזהות בין השפה העברית לבין הכתב הארמי היא כה חזקה, ומאידך ראיית הא”ב הלטיני כמשהו זר היא כה מושרשת, שהרעיון של שימוש באותיות לטיניות כאילו היו הא”ב העברי הוא סתירה במונחים, או דבר שלא נתפס. ייקח זמן עד שאנשים יבינו שכלאמ”ר איננה הצעה ל׳ליטון׳ הא”ב העברי, כי אם אמצעי לעיברות של הא”ב הלטיני – כלומר, מימוש זכויות-יורשים בנכס שבמקור הוא שלנו (כפי שעשינו עם ארץ-ישראל). לפני כעשר שנים, כשמישהו ב׳אייל הקורא׳ גילה את השיטה,פסלו אותה כלאחר יד כעוד דוגמא ל׳שנאת האותיות המרובעות׳, במסורת הטובה של מי שאינו מבין או פוחד משינוי. קשה לי להבין איך שיטה שמאפשרת שמות עבריים לדומיינים של משרדי ממשלת ישראל, במקום ראשי תיבות שלהם באנגלית –ראו את הטבלה למעלה – היא דוגמא ל׳שנאת עברית׳ – אבל ניחא.)

אם אני מפרסם את השיטה כעת שוב, זה בעיקר כדי להסביר מדוע אני משתמש בכלאמ”ר לכתיבת עברית במצבים שבהם אותיות מרובעות אינן זמינות, או בעייתיות מבחינה טכנית – וכן לאיוּת שמות בעבודות לתרגום שלא נמסר לי לגביהם מידע מהו האיוּת המתבקשת בלועזית. אם באותה הזדמנות השיטה גם תציע פיתרון למי שזקוק לאמצעי פשוט, עקבי, והפיך להבעה עברית באותיות לועזיות  – מה טוב. אבל אני די בטוח שרוב-רובם של קוראיי יעדיפו להמשיך לאלתר בלועזית/אנגלית מאשר לנצל את כלאמ”ר (אפילו שתוכנת ההמרה יכולה לבצע את המלאכה עבורם). אבל אחד מתוך מאה אולי יבין את תועלתו, וינצל אותו לצרכיו, לאחת המטרות הבאות, או יותר:

  • לכתיבה פשוטה ועקבית של כתובות אינטרנט בעברית בלי שיהפכו לג׳יבריש הקסדסימלי בכל הזדמנות;
  • לרישום כותרים עבריים במסת”ב
  • להפניות לספרים או מאמרים עבריים באופן עקבי, מבלי להזדקק לתרגומים או שיכתוב פונטי כזה או אחר
  • לסמס בעברית גם כאשר אין גישה למקלדת של כתב מרובע
  • ליצירת מאגרים של טקסטים עבריים באמצעות תוכנות רגילות;
  • לניתוח טקסטים באמצעות תוכנות כריית-מידע סטנדרטיות;
  •  לאחסון ממוחשב ארוך-טווח של טקסטים עבריים בלי חשש שבעתיד לא יהיו תוכנות מתאימות לקריאתם
  • לרישום הערות בעברית בגוף הקוד של תוכנות, במקום להזדקק לאנגלית
  • להשקת מקבילה ישראלית ל׳מילות טלפון׳ כאמצעי שיווקי.
  • או סתם, כמוני, להבעה עצמית בעברית בתוכנות או במכשירים שאין בהם גישה לכתב מרובע.

בינתיים, להדגמת השיטה, וכמובטח ברשומה קודמת, ראו את ההמרה של שירי, קהלת בן-זמננו, לכלאמ”ר

שבת שלום.

5 מחשבות על “כלאמ”ר: עברית בלי גבולות

  1. פינגבק: בעיית המאגר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *