על הף־תורה, חולענט, וישראלים סיניים

באירוע חברתי אחד לפני כשנתיים, שוחחתי עם תושב מקומי (לא יהודי) אשר, כשנודע לו שאני מישראל, סיפר לי על חיבתו הגדולה למאכל היהודי הידוע, חוֹלֶנְט

250px-chol_001

התבשיל היהודי הנודע, ׳חוֹלֶנְט׳

׳חוֹלֶנט?׳ שאלתי אותו, תוך נסיון נואש במוחי להבין לאיזה תבשיל הוא מתכוון, כדי לא להפגין בורות, חלילה, במטבח היהודי המסורתי בפני גוי מעריץ.

׳כן, חוֹלֶנט,׳ אמר בביטחון מדאיג, והסביר: ׳כזה שמכניסים בסיר גדול בשר וירקות, וביצים, ומבשלים את זה על אש קטנה כל השבת…׳

׳אהה, צ׳וּלענט!׳ אמרתי ברווחת-אנחה, וצחקתי, כי הבנתי מה שקרה. הוא קרא על התבשיל באיזה ספר או מאמר, שבו זה נכתב

cholent

ומאחר ומקובל אצל רבים בחו”ל (וגם בארץ) לייצג את החי”ת בצמד האותיות  הלועזיות

ch

הוא הניח שזו הכוונה גם כאן….

בכלל, הבלבול סביב השיכתוב של האות חי”ת גורם כידוע לאינספור בעיות – כפי שיעידו ישראלים בשם ׳חן׳ שכותבים את שמם

Chen

ואז מגלים, להפתעתם, שאנשים בחו”ל מניחים שהם סיניים עד שפוגשים אותם.

חג החנוכה לבדו, שאנו בעיצומו בעת כתיבת טור זה, נתון לכל הווריאציות האפשריות של ייצוג לועזי של האותיות חי”ת, כ”ף, והסיומת ׳ָה׳ – כולל

Hanukkah, Hanukah, Hanukka, Ḥanukkah, Chanukkah, Chanuka, Channuka…

וכיו”ב – שכולן נחשבות לגיטימיות, כי אין תקן אחד ומוסכם על כולם.

דוגמא פחות מוּכּרת של בלבול בעקבות חוסר ההבחנה בין אותיות עבריות בשכתוב לועזי – במקרה זה, בין טי”ת ות”ו – היא המילה ׳הפטרה׳,כלומר, קטע מספרי הנביאים שנוהגים לקרוא בביהכ”נ אחרי פרשה מהתורה. בהגייה האשכנזית, מקובל לקרוא לה ׳הפטוֹרה׳, ואפילו לכתוב כך בלועזית:

haftorah

כשראיתי איות זה בפעם הראשונה, אמרתי לאשת”ח שזה רק עניין של זמן עד שמישהו בקהילה יסיק מכך שהמילה גזורה מהמילה ׳תורה׳.  ואכן, בטיוטת הספר המיוחד שפורסם במלאות 150 שנה לביהכ”נ המקומי, מישהו כתב על טקס הבר-מצווה את ההסבר הבא על טקס הבר/בת-מצווה לידיעת הקוראים:

After the bar or bat mitzvah reads the haf torah and gives a speech […]

דוגמאות אלו מזכירות את האנדרלמוסיה ששררה באנגלית עד הופעת המילונים הראשונים בסוף המאה ה-17, שבה כל אדם איית מילים פחות או יותר לפי רצונו – בערך כמו המצב בשילוט בארץ היום בכל הנוגע לשמות-מקום בלועזית (ראו לא מצדה ולא פתח-תקווה). בכתביו של הסופר הימי-ביניימי ג׳פרי צ׳וסר, חוסר העקביות באיוּת היה כה חמור, שאותה מילה יכלה להופיע באיותים שונים באותו משפט.

העובדה שבשיכתוב ללועזית פונטית נעלמות ההבחנות בין אותיות עבריות כגון אל”ף ועי”ן , חי”ת וכ”ף רפה, כ”ף וקו”ף, וכיו’’ב  היא תופעה אשר בפיזיקה ובמדעי המחשב ידועה כ׳אבדן מידע׳, ובאנגלית,

data loss

דוגמא קלאסית לאבדן מידע היא ההמרה של תמונה צבעונית לשחור-לבן: כשמידע על הצבע המקורי של כל פרט ופרט בתמונה אובד לבלי שוב, לא ניתן לשחזר את המקור בלי ידע מוקדם מה כ”א אמור להיות

grayscale_gradient

המרה הכרוכה באבדן מידע – כמו הצבעים של פרטים בהמרה לשחור-לבן – איננה הפיכה.

.  בארץ, שבה מורגלים כולם לחיות עם פתרונות מאולתרים בכמעט כל תחום, הבעיה של אבדן מידע בהמרה של עברית ללועזית נחשבת כטירדה מעצבנת נוספת, אך שולית יחסית – אבל בעידן המידע המודרני, אבדן מידע הוא איום קיומי ממש, שפועלים נמרצות למנוע אותו בכל ההיבטים של מערכות המידע הממוחשבות – מאחסון ועד תקשורת נתונים וקידוד.

להמחשת הבעיה של אבדן המידע הפוטנציאלי בהמרה מעברית ללועזית פונֶטית, קחו לדוגמא את שירי, ׳קהלת בן-זמננו׳, שהצגתי כאן לפני כמה שבועות, בעיקר למטרה זו:  באותיות עבריות ניתן להעריך את המשחק במילים הומופוניות (=שנשמעות אותו הדבר) לכאורה בכל שורה – אבל בהמרה ללועזית, משחק מילים זה נעלם, כי נעלמת ההבחנה בין האותיות אל”ף ועי”ן , חי”ת וכ”ף רפה, וכו׳ – כפי שניתן לראות, למשל, בבית הראשון:

yt_lyt_phonetic

במקרה זה, כל דובר עברית חצי-משכיל מסוגל לנחש את האיוּת המתבקש כמעט בכל מקרה (מלבד, אולי, בשורה הראשונה והאחרונה) – אולם מי שאינו דובר עברית, או אדם שהיה מגלה שיר זה בעתיד הרחוק, יתקשה מאד לשחזר את המקור, בהתבסס על הגירסה הלועזית בלבד. לאור המגבלות הידועות של הכתב המרובע המסורתי והנטייה שלו להתחרבש או להפוך לג׳יבריש בהקשרים אלקטרוניים או ממוחשבים רבים, העובדה שמידע כה רב עלול להיאבד בהמרה פונֶטית ללועזית צריך להדאיג את כל מי שחרֵד לשימור דיגיטלי של טקסטים עבריים לאורך זמן.

זוהי, אם כן, דוגמא אחת. בפעם הבאה, אתן דוגמאות אחרות של השלכות אלו – ואת הפיתרון שנמצא להם, למרבה המזל (ויפה שעה אחת קודם). בינתיים, תאלתרו, כמו תמיד, ותאכלו חולענט…..

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על הף־תורה, חולענט, וישראלים סיניים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *