לא באמת מחמאה

לפני כמה זמן, גיסי, שפרש לאחרונה מההנהלה הבכירה של אחד הבנקים הגדולים בארץ, סיפר לי על מקרה שקרה שכשנשלח לפני שנים עם קבוצה של עמיתיו לבנק youth-leave-it-to-beaver-wise-guyלקורס בארה”ב.

הקורס התנהל, מטבע הדברים, באנגלית, ובאחד השיעורים, בתשובה לשאלה של המדריך, אחד מהחבורה (לא גיסי, רחמנא ליצלן)  זרק איזו תשובה שנראתה לו שנונה, והצחיקה את כולם – אבל לא את המדריך, שנעץ בו מבט, ואמר לו:

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

אם חשבתם שאני מגזים

לפעמים אומרים לי שאני מפריז בהצבעה על טעויות שלדעת הדובר אינן חמורות כ”כ, או שרק גיקים של לשון כמוני שמים לב אליהן.

ובכן, להמחשת החומרה של פדיחות שנעשות לפעמים בחוצות בארץ בנוגע לאנגלית, וכמה שהן קופצות לעין של מבקר מחו”ל, הנה דוגמא של פדיחה בחו”ל ביחס לעברית (וגם לערבית): תמונה מתוך פרק א׳ בעונה השלישית של סידרת הטלוויזיה האמריקאית הנודעת, ׳הומלנד׳, שאני ואשת”ח התמכרנו אליה, אחרי שנים של הימנעות מכוונת:

להמשיך לקרוא

מלך המערבולת

hqdefault

אתם בטוחים שקוראים לו ׳שזר׳?

באמצע שנות השבעים שודר בארץ פרק בסידרת הבלש הפופולרית, ׳איירונסייד׳, שבו קרבן הרצח היה אקדמאי ישראלי, בשם ׳דר שזר׳.

אני זוכר איך צחקנו במשפחתי על כך שבניסיונם לתת לדמות שם ישראלי – אבל לא משהו ידוע או נפוץ מדיי כמו ׳דיין׳ או ׳מאיר׳ – חיפשו המפיקים האמריקאיים ומצאו את שמו של נשיא המדינה דאז (בזמן הפקת הפרק), זלמן שזר – מבלי להבין שמו היה ייחודי לו, ונשמע מלאכותי בעליל לאוזן ישראלית  (ולא בכדי, שהרי הוא נגזר מראשי התיבות של שמו המלא לפני עלייתו ארצה: שניאור זלמן רובשוב.

הלקח המתבקש ראוי לציון ע”י כל סופר השואף לתת שמות מתקבלים על הדעת לדמויות בארצות זרות.

להמשיך לקרוא

פספוסים היסטוריים

בימים אלה אני מסיים תרגום של ספרה המקיף והמאיר-עיניים של פרופ׳ נורית יערי על תולדות התיאטרון הישראלי, שבמהלכו נתקלתי, מטבע הדברים, בתרגומים שנעשו לטקסט ולשמות של מחזות שונים. מרביתם בסדר ולא בעייתיים, אבל ישנם גם כמה פספוסים שבהזדמנות זאת הייתי רוצה להצביע עליהם, ולהציע אלטרנטיבות טובות יותר. המשותף לכולם: חוסר ניצול של מטבעות לשון או אסוציאציות תרבותיות קיימות באנגלית – תופעה שהיא בבסיס ההבדל בין אנגלית לבין ׳תרגומית׳.

להמשיך לקרוא