לא מצדה, ולא פתח-תקווה

1160116_baalat

׳מת(ת) לבעלת׳ (=מתנה לאֶלָה בעלת) בכתב כנעני/עברי עתיק, סראביט אל-ח׳אדם, מערב סיני 1550 לפנה”ס. (אגב, ברוב המקומות שבהם תראו תמונה זו, היא מוצגת הפוך

הכתב העברי הומצא לפני כ–3900 שנה למטרה מאד מסויימת – הבעת השפה הכנענית/עברית בכתב — ולמטרה זו הוא הוכח כיעיל ביותר.

יתרה מזו: במיטב המסורת הישראלית, כתב זה, שנולד כגירסה מאולתרת של המצאה זרה (במקרה זה, כתב החרטומים המצרי), התגלה ברבות הזמן כיעיל, קל, ומתוחכם בהרבה מהמקור. היום אנו מבינים שזהו האלף-בית האמיתי הראשון בהיסטוריה: 22 סימנים המייצגים עיצורים, אשר ניתן לחבר יחד, בצורה מודולרית, בכל צירוף שהוא, ליצירת כל מילה שרוצים (בכנענית/עברית, כמובן).

המשמעות היתה אדירה: בניגוד לכל הכתבים הקיימים באותה תקופה – כתב החרטומים המצרי, כתב היתדות של ארם-נהריים, והכתבים היווניים הראשונים –מעתה יכולת הכתיבה לא היתה מוגבלת ליחידי-סגולה שהוכשרו במשך שנים רבות ללמוד מאות, או אלפי, סימנים המבוססים על ייצוג גרפי של דברים – אלא ניתנה לכל בר-בי-רב.

המשמעות היתה כ”כ מהפכנית, שברבות הזמן כל עמי האזור השתכנעו לנטוש את שיטות הכתיבה שלהם לטובת הכתב הכנעני (למעט המצרים עצמם, שהיו גאים מדיי להודות שהכתב שלהם פחות יעיל).  וכך,בחלוף הזמן, גירסאות שונות של הכתב הכנעני הפכו להיות הכתב היווני המוכר (שממנו נגזר הכתב הלטיני), הכתב הארמי (שאותו, אחרי התלבטות קשה, אימצו חז”ל במקום הכתב העברי הקדום, עבור התנ”ך והתלמוד) והכתב הנבּטי, שממנו התפתח הכתב הערבי.

(אם הנושא הזה מעניין אותכם, תוכלו לקרוא עליו עוד בספרי על הכתב העברי)

למעשה, כל ההיסטוריה המערבית (במובן המילולי של המילה, של תקשורת ותיעוד אירועים ותרבות בכתב) חייבת את קיומה להמצאה זו, ובלעדיה ספק אם התרבות המערבית יכלה להתפתח ולנסוק כפי שעשתה.

הכתב העברי, אם כן, הוא יעיל ביותר להבעת השפה העברית – אבל עד כאן טפיחת-השכם העצמית. כידוע, כשמדובר במילים או שמות זרים, הוא לוקה בחסר, כי מה לעשות, שפות זרות אינן תואמות את עצמן תמיד לכללי האל”ף-בי”ת העברי, או למגוון הצלילים שהוא מסוגל לייצג. ומכאן, כמנהגנו בקודש, אנו נאלצים לעיתים לאלתר בתעתיק שלהם בעברית: תורכיה/טורקיה, ברויגל/ברויחל/ברויכל, ואפילו פלסטינאים/פלשתינאים, וטשרניחובסקי/צ׳רניחובסקי. התרגלנו לכך, ועוברים הלאה.

תופעת האילתור של שמות זרים היא כ”כ נפוצה ומוּכרת, שעורכי וויקיפדיה העברית רואים נכון לבקש מתורמים פוטנציאליים של תוכן בכל לשון של בקשה:

אם אינכם יודעים בביטחון מהו התעתיק הנכון, אין להכניס את השם לערך עד שתוודאו. יש בינינו ויקיפדים רבים היודעים שפות שונות ובקיאים בענייני תעתיק.

וכבר עמדנו על הנושא בהזדמנויות קודמות. מה שחשוב להדגיש הפעם הוא שבאנגלית אסור בתכלית האיסור לאלתר באיות מילים או שמות לועזיים. אין לכם את החירות של כותבי השלטים בארץ, המרשים לעצמם לכתוב ׳פתח-תקווה׳ בלועזית בשלושה תעתיקים שונים, או יותר:

Petah-Tikva / Petach-Tikvah / Petah-Tiqwa

 – או להשתמש בתעתיק לועזי שונה עבור אותו רחוב משני הצדדים של אותו מעבר החציה  – כמו זה, למשל, אוף רח׳ ז׳בוטינסקי, בואכה בני-ברק:

1160115_mezada_metsada

אם טעיתם בתעתיק עברי בוויקיפדיה העברית או בטקסט כלשהו לקהל דובר-עברית, הנזק הוא זניח – כי מלבד פדנטים כמוני וכמו אנשי האקדמיה ללשון, מעטים בכלל ישימו לב.  אבל באנגלית ובלועזית בכלל – במיוחד בכתיבה אקדמית – אילתור באיוּת של מונחים או שמות לועזיים לא רק שאיננו מקובל, אלא יוצר רושם קשה ביותר של רשלנות או גרוע מזה, ויכול לקלקל במחי-יד את כל הרושם הטוב מתוכן כתב-היד עצמו. לכן, אם אתם מכניסים שם, ציטטה או מקור לועזי כלשהו, חיזרו ובידקו חזור ושנית שדייקתם באיוּת.

זהירות מיוחדת יש לנקוט עם מילים או שמות שבתעתיק לעברית איבדו מידע לגבי האיוּת המקורי, למשל:

1160116_care_with_spelling

– כמו גם עם שמות ומונחים המועדים לטעויות בגלל נטייה ישראלית להגייה לא נכונה של צלילים זרים, כגון:

1160116_due_to_mispronunciation

לתשומת-לבכם.

2 thoughts on “לא מצדה, ולא פתח-תקווה

  1. Pingback: מלך המערבולת – אָל פָדִיחְ

  2. Pingback: תנו כבוד לשלד בארון – זו סבתא – רשימות לאור־סתיו

Leave a Reply

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.