Uncategorized

אנגלית אמריקאית או בריטית – ולמה זה חשוב

בהמתנה לתחילת לימודיי בלונדון בשנות השמונים נותרו לי כמה חודשים, אז חיפשתי עבודות זמניות,1151011-american|british ואחת מהן – בעיקר מתוך סקרנות ובשביל הקוריוז – היתה במכירת אנציקלופדיות מדלת לדלת (אז כמובן עוד היו אנצקלופדיות מודפסות). במקרה זה, לא היה מדובר באנצקלופדיה בריטניקה, אלא איזו אנצקלופדיה אמריקאית עלומה שלא הכרתי אז וגם היום לא זוכר את שמה.

בתדרוך הראשון של הצוות, הבוס – אמריקאי בלונדיני גבוה, לבוש בהידור וחלקלק באישיות, אשר בדיעבד מזכיר לי את דונלד טראמפ – אמר לנו בין השאר שאם ניתקל בהסתייגות מכך שהאנצקלופדיה היא אמריקאית ולא בריטית, עלינו לומר ש׳יש רק 42 הבדלים בין אנגלית אמריקאית לבריטית׳ (בלי לפרט), ולכן הדבר לא צריך להוות בעיה במכירת המוצר לתושבים באנגליה.
כאחד שעשה את מרבית ביה”ס היסודי בניו-יורק, הטענה הזו נראתה לי מפוקפקת, ובאמת עד מהרה גיליתי שזה לא השקר היחיד שהוא סיפר לנו, ועזבתי את העבודה תוך שבועיים. במהלך שלוש-עשרה השנה הבאות שבהן למדתי ועבדתי בלונדון, גיליתי עד כמה הטענה הזו  אכן מופרכת.

היום (כפי שרובכם יודעים), כשמבקשים ממני לתרגם מאמר או ספר, אחת השאלות הראשונות שלי (אם זה לא ברור מהביטאון המיועד) היא איזו אנגלית דרושה בתוצר הסופי – אמריקאית או בריטית – כי ההבדלים הם רבים ומגוונים.
מי שלא חי בשתי הארצות הללו יכול לחשוב שדי בשינוי האיוּת של מילים כגון
color/colour; center/centre
כדי להמיר מאנגלית אחת לשניה, אך האמת היא שההמרה היא מסובכת ומייגעת הרבה יותר, כי היא כרוכה לא רק בשינוי איות של כמה מילים, אלא גם בהבדלי משמעות של מילים רבות, במונחים שונים עבור אותם המושגים, בעושר השפה, במנהגי לשון, ואפילו בפיסוק ומרכאות.
אני כבר לא מדבר על סלנג, או על כך שיש להתאים בכל מקרה את השפה לדובר: האנגלית של רווקה לונדונית צעירה, למשל, תהיה שונה בתכלית מזו של נער מתבגר פיקח במשפחת אקדמאים באוניבסיטת פרינסטון, או זו של פועל גס-לשון באותה מדינה (ניו-ג׳רזי) – כולן דוגמאות של סיפורים קצרים שזכיתי לתרגם בשלב זה או אחר.

על פניו, הבדלים כאלה – של מבטא, אוצר המילים, מקצב, וכוי”ב – חשובים  רק בתרגום ספרות יפה, אך בפועל הם רלוואנטיים גם בהקשרים אקדמיים, למשל כשמדובר בהתאמת הלשון של משתתפי מחקר ישראליים, למקביליהם בארה”ב או באנגליה, לפי הצורך, להמחשת הההשכלה או הרקע החברתי של הדוברים לקורא הזר. אך גם במאמרים או ספרים הכתובים אך ורק בלשון אקדמית יש הבדלים ניכרים בין אנגלית אמריקאית לבריטית.
להלן ראשי הפרקים של ההבדלים הללו:

הבדלי איוּת

אלה, כאמור, ההבדלים הראשונים או היחידים שאנשים חושבים עליהם. דוגמאות בולטות הן

us_uk_english_spelling

 הבדלי משמעות

למילים רבות יש משמעות שונה לגמרי בשתי הארצות. רשימה מקיפה של מילים כאלו ניתן למצוא  בוויקיפדיה, אך הנה כמה דוגמאות מובהקות :

us_uk_english_different_meanings

הבדלים באוצר מילים

לעיתים, אמריקאי ובריטי ישתמשו במילים או ביטויים שונים עבור אותו מושג. דוגמאות נפוצות:

us_uk_english_different_words

עושר שפה ושימוש במילים לטיניות

אנשי תקשורת אמריקאיים נוטים להשתמש במילים לטיניות גדולות ע”מ להשמע חכמים או מרשימים יותר, בעוד שעמיתיהם בבריטניה יעדיפו בד”כ מקבילות אנגלו-סקסיות פשוטות יותר. כך, חזאי אמריקאי יכול לומר
probability of precipitation
כאשר עמיתו הבריטי יעדיף לומר:
chance of rainfall

עם זאת, כשהם לא מנסים לעשות רושם, פוליטיקאים ונבחרי ציבור אמריקאיים נוטים דווקא להשתמש בלשון עממית יותר ממקביליהם באנגליה – חלקית משום שהאנגלית האמריקאית נוטה להיות פשוטה יותר (זו הכללה כמובן, אבל נכון לגבי הרוב), וחלקית משום שבחמישים השנה האחרונות (במיוחד מאז רונלד רייגן) רוב הבוחרים האמריקאיים מעדיפים נבחרים שדומים להם, לכאורה , ואינם שייכים לאחת ה׳אליטות׳ (כך גָבָר ביל קלינטון, חתן מילגת רודס שהדגיש את מוצאו הצנוע ממדינת אלבמה ומבטאו הדרומי-עממי, על פני ג׳ורג׳ בוש האב האריסטוקרטי; כך ניצח ג׳ורג׳ בוש  הבן, שלמד את לקח האב והציג את עצמו כטקסני מן המניין הדובר בשפת העם, נגד אָל גוֹר ונגד ג׳ון קרי האינטלקטואליים; וכך אפילו זכה אובמה, בוגר הרווארד, שהציג את עצמו כ׳רכז קהילתי׳ פשוט משיקגו). האנגלים, לעומת זאת, (וכאן אני מדגיש אנגלים, כי הסקוטים דווקא דומים לאמריקאים מהבחינה הזו) רגילים ואפילו מצפים שמנהיגיהם יהיו בני המעמד הגבוה ומשכילים יחסית.  קחו, לדוגמא,  ראיון ששוּדר לאחרונה ברדיו של הבי-בי-סי עם ראש אגודת האתלטיקה הבריטית, הלורד סבסטיאן קוֹ , שבו הוא התנגד נמרצות להאשמות כאילו האגודה מנסה לטייח או להתעלם מתופעת השימוש בסמים בספורט

I don’t think anyone should underestimate the anger that is felt in our sport in the portrayal […] that in some way we have sat on our hands, at best, and at worst are complicit in a cover-up. That is just not borne out by anything we have done as a sport in the last fifteen years. […] The assumption that we’re not sharing this information is wholly false. […] We have some of the highest-calibre people in track-and-field – three professors who between them have years of experience in this area […] and to extrapolate culpability from one set of readings is very dangerous.

חשוב לציין שסבסטיאן קוֹ איננו איש אקדמיה ברקעו, אלא למד בבי”ס ציבורי רגיל ואח”כ לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה לא מובחרת, וידוע בעיקר כאלוף ריצה אולימפי במרחקים בינוניים. כמו כן, הדברים נאמרו בע”פ, בשעת ראיון ברדיו, ולא בכתב בביטאון מלומד. ובכל זאת, שפתו עשירה בהרבה מזו של מקבילו בארה”ב, שאילו הביע את אותם הדברים ברדיו אמריקאי – אפילו ברשת אן-פי-אר הציבורית, הנחשבת למשכילה והמפוכחת ביותר ברדיו האמריקאי, היה בוודאי מתבטא בלשון פשוטה יותר, ולו רק ע”מ לא לנכר את ציבור בוחריו (ההבדלים מסומנים בקו  תחתי):

I don’t think anyone should underestimate how angry many people in our sport feel at how we’ve been portrayed […] as though we were doing nothing, or guilty of a cover-up. There is just no evidence for this in anything we have done as a sport in the last fifteen years. […] The idea that we’re not sharing this information is totally untrue. […] We have some of the most qualified people in track-and-field – three experts who have years of experience in this area […] and to conclude that someone is guilty from one set of readings is very dangerous.

מרכאות ופיסוק

אחד ההבדלים הכי פחות ידועים נוגע לשימוש במרכאות ופיסוק: אמריקאי ישתמש תחילה במרכאות כפולות, וכל סימני הפיסוק (מלבד מקף ה׳אֶם׳) כלולים תמיד בתוכָן, ואילו בבריטניה הנטיה היא (במיוחד בספרים והקשרים אקדמיים – פחות בעיתונות ובמגזינים פופולריים) להשתמש תחילה במרכאות יחידות, הממוקמות אחרי הנקודה או הפסיק רק במשפטים מלאים – כלומר כאלה :המכילים לפחות נושא ופועל

us_uk_english_quotations

נשמע מסובך? אכן – ובשביל זה אני פה. :–)

מנהגי לשון

לבסוף, יש תופעות או מגמות לשוניות הייחודיות לכל עם: בשנים האחרונות, למשל, האמריקאים, כמעט חדלו להשתמש בצורת ה׳הווה המושלם׳ במקרים רבים, כגון לגבי דבר שקרה זה עתה, למשל

Founders Forum Just Posted This Forum

במקום

Founders Forum Has Just Posted This Forum

 אפילו במקרים של דברים שנעשו מתישהו בעבר הקרוב, בלי ציון זמן מוגדר, כגון ב

Did I do something?

בעוד שבבריטניה היו אומרים:

Have I done something wrong?

אבל על כך, ועל תופעות אחרות, נרחיב את הדיבור בפעם אחרת.

לסיכום

למה כל זה חשוב? משום שעורכים ומו”לים הם בני-אדם, וכמו כל בני-האדם, הם נוטים להיות מקבלי-פנים יותר למי שנשמע להם – בע”פ או בכתב – כמו ׳אחד משלנו׳. נתניהו מנצל זאת היטב לזכות באהדה אצל אנשי-קונגרס רבים בארה”ב עם המבטא הכאילו-אמריקאי שלו. הסופרים  וולאדימיר נבוקוב וג׳וזף קונרד (וגם אמי, ז”ל) ידעו זאת כאשר הפליאו לכתוב באנגלית אעפ”י שהיא לא היתה שפת-אמם. אם אתם פונים למו”ל בריטי והאנגלית שלכם נראית בריטית, או אם ההוצאה היא אמריקאית ואין צורך להתאים את האנגלית לקהל קוראים שלה, הסיכוי לעבודתכם להתקבל הרבה יותר גבוה. גם כך, בתור ישראלים, אתם בסיכון ש׳יחפשו׳ אותכם וידרשו תיקונים של טעויות שוליות שלדובר-אנגלית היו סולחים ועוברים הלאה (וכבר ראיתי דוגמאות כאלו).  אז זיכרו זאת לעתיד והתאימו את הטקסט לקהל המיועד.

נ.ב. כל מה שאמרתי כאן על הבריטים חלים גם האירים (אשר מדברים אנגלית אפילו עשירה ופיוטית יותר מהאנגלים), ובמידה רבה, גם על האוסטרלים וניו-זילנדים. כמו כן, רוב הדברים שנאמרו על האמריקאים חלים גם על קנדים

Leave a Reply