להשכלה כללית · פדיחות בחוצות

לשקול היטב לפני השימוש

למן תחילת המפעל הציוני, ראשי היישוב ומדינת ישראל העדיפו לראות את עצמם חלק מהעולם המערבי ואפילו, היכן שאפשר, כשלוחה של אירופה. מפתיע, אם כן, שהחינוך בארץ מתמקד באופן כ”כ אקסלוסיבי בלימודי יהדות, ולא חושפת בפני ילדינו אפילו טפח מההיסטוריה הנוצרית, שהיא בבסיס השקפת העולם של כל ילידי אירופה וצפון-אמריקה. התוצאה היא שמזה כמה דורות, ישראלים גדלים בלי שום מודעות או רגישות למושגי יסוד של מי שהם רואים כאחיהם במערב.

אין לך דוגמא טובה יותר לכך מאשר הבחירה בשם למטבע החדש שהחליף את הלירה בסוף שנות השבעים. יכלו לבחור בכל מיני שמות המצויים בתנ”ך או בתקופת בית שני – כגון כיכר, מעה, מינה, סלע*– אבל בחרו דווקא ב׳שקל׳.

אני זוכר עד היום איך במשפחתי טפחנו על מצחנו והחלפנו מבטי השתאות על הטמטום וחוסר המודעות של הרשויות הנוגעות לדבר, שהרי כל ילד נוצרי מכל סוג – קתולי, פרוסטנטי, יווני-אורתודוקסי או רוסי-אורתודוקסי – לומד ומשנן שישו נבגד ע”י יהודה איש-קריות (שאגב הוא היחיד מבין שניים-עשר התלמידים של ישו שמזוהה במפורש כיהודי, אעפ”י שכולם היו) ׳בעבור 30 שקלים של כסף׳. ככתוב בברית החדשה:

“And [Judas Iscariot] said unto them, What will ye give me, and I will deliver him unto you? And they covenanted with him for thirty shekels of silver.” (Matthew 26:11150719_shekel5)

מאז, בקרב כל העולם הנוצרי, גם עבור החילוניים ביותר שאינם מתעניינים או יודעים דבר על התנ”ך או הברית החדשה, המושג ׳שלושים שקלים של כסף׳ הפך להיות שם נרדף לבגידה מתוך בצע כסף. וכך, בכל פעם שאנו מציינים את שם המטבע שלנו, אנו מזכירים לחברינו במערב את הסיפור שהוא בבסיס כל האנטשמיות הדתית בקרב נוצרים באלפיים השנים האחרונות.

במחי-יד, השם החדש מחק הרבה מהרצון הטוב שעוד היה אז בעולם המערבי כלפי ישראל – לא ברמה הרציונלית, שהרי מדובר בסה”כ בשם של מטבע, שהיה בכ”ז חלק מההיסטוריה של המקום בתקופה העתיקה – אלא בתת-הכרה, ברמת הרפלקס המיידי. הדבר משול לסלידה או רתיעה האינסטינקטיבית של ישראלים אילו איזו מדינה זרה היתה מאמצת, בתמימות ובלא כוונה רעה, צלב קרס מהתרבות ההודית העתיקה בתור הסמל הלאומי שלה: לא יעזור כמה שהיו מרגיעים אותנו שאין בכך קונוטציות אנטישמיות, היינו תמיד מרגישים לא נוח כשהיינו נתקלים בזה.

מאחר ואין סיכוי שהרשויות ישנו את שם המטבע בעתיד הנראה לעין, מה לזה ולכם? ובכן, אעפ”י שהחלטה זו ראויה בהחלט להחשב כ׳פדיחה בחוצות׳, הסיבה שאני שם את הפוסט הזה בניוזלטר במדור ׳זהירות מוקשים!׳ היא משום שיש צעדים שאתם יכולים למזער את הנזק. בראש ובראשונה, בעת כתיבה באנגלית או בשפה אירופאית אחרת עבור קהל זר, המנעו במידת האפשר מלציין את המילה ׳שקל׳ לשמה, ותשתמשו בקיצור

NIS

שהוא הרי קיצור של New Israeli Shekel

אם מסיבה כלשהי אתם חייבים לציין את השקל במפורש, השתמשו באיוּת האקדמי, שהוא שונה מהמקובל בברית החדשה, דהיינו:

sheqel

(ולא כמו שהחליט בנק ישראל לפני שנתיים, ברוב אטימותו, דווקא לנטוש את האיות הזה לטובת האיות הנוצרי, עם כל הקונוטציות השליליות שלו:

שקלים בלועזית – לפני ואחרי

בכל מקרה, היו בכל עת רגישים לקונוטציות של המילה עבור קוראים נוצריים. ובבוא העת, מי יודע, אולי הרשויות בארץ יתעשתו.


  • * האמת, פספסנו הזדמנות נהדרת לקרוא למטבע ׳קוּלפַּא׳ – כי אז יכולנו לומר שהמחיר של משהו הוא ׳מאה קוּלפּא׳ – כלומר,
  • mea culpa.
  • אז אין סיכוי שבמשרד האוצר תהיה שנינות לשונית כזו.

Leave a Reply